עת לכל חפץ מאוסף מוזיאון ארצות המקרא ירושלים - צדק צדק תרדוף 

בראשית הפרשה הראשונה הנקראת בחודש אלול, פרשת 'שפטים', מועלית הדרישה לעשיית משפט צדק לכל העם. תביעה יסודית זו מתייחסת לפן המעשי בניהולה ובארגונה של החברה המתגבשת, כאשר מאחוריה עומד הנימוק התיאולוגי המצוי בספר דברים:

"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים ט"ז, כ).  רדיפת הצדק היא ציווי אלוהי אשר לו שתי השלכות, השלכה מיידית, "למען תחיה" והשלכה עתידית, "וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך". קיומו האישי וקיומו הלאומי של הפרט תלויים במידת התנהגותו על-פי אמות המידה של הצדק.

תפישת שלטון הצדק רווחה ברבות מתרבויות המזרח הקדום. תפישה זו זוהתה בדרך כלל עם דמותו של המלך, שאחד מתפקידיו המרכזיים היה להשכין שלטון צדק בארץ, כפי שעולה מדבריה של מלכת שבא אל המלך שלמה: "יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל... וישימך למלך לעשות משפט וצדקה." (מלכים א' י', ט).

שלמה אינו המלך היחיד שהתפרסם בזכות חכמתו הרבה ושלטונו הצודק. באמצע מאה ה-18 לפני הספירה משל בבבל המלך ח'מורבי, שהתפרסם בעיקר הודות לקובץ החוקים המקיף שהתחבר בימיו. קובץ זה נחקק על מצבה מונומנטלית עשויה אבן דיאוריט שחורה (המוצגת במוזיאון הלובר). בראש המצבה נראה האל שמש (אל השמש המסופוטמי האחראי גם על הצדק), מסמיך את ח'מורבי להנהיג משפט צדק בארץ, תוך שהוא מעניק לו את סמלי שלטון הצדק - המטה והטבעת. הכתובת על המצבה כוללת מאות סעיפי חוקים בתחומים שונים.

במבוא הפותח את סעיפי החוקים מצהיר ח'מורבי: "בעת ההיא (האלים) אנו ואנליל קראוני בשמי להצלחת העם, לי, לח'מורבי, המושל השגיא וירא האלים, למען השכין צדק בארץ, לכלות רשעים ופועלי אוון, לבל יעשוק החזק את החלש ממנו, למען אזרח כשמש לשחורי הראש (כנוי לאנשי מסופוטמיה), ולהאיר על הארץ" [1]. בדומה לשלמה, גם סמכותו של ח'מורבי להנהיג שלטון צדק נגזרת מתוקף אלוהי. עוד אומר ח'מורבי, בקטע החותם את סעיפי החוקים: "האלים הגדולים קראוני, על כן אנכי לבדי הנני הרועה המביא ישועה. צלי הטוב פרוס על עירי (בבל), בחיקי החזקתי את יושבי ארץ שומר ואכד (כינויה ההיסטורי של ארץ בבל). בעזרת אלילת ישועתי ואחיה הדרכתי אותם, סכותי עליהם בחכמתי למען לא יעשוק תקיף את החלש, לנהל במישרים יתום ואלמנה."

המושג מישרים (mesharum באכדית) מתייחס כאן לאופן ניהול שלטון הצדק על ידי ח'מורבי.

במסופוטמיה הוא מתייחס להוראות שעה של מלך המבקש לתקן עוולות חברתיות, בדרך כלל בתחילת שלטונו. בהנהגת שלטון צדק או מישרים מקיים המלך, לפי האמונה המסופוטמית,  את עקרון הצדק הקוסמי בתחום החברה האנושית. 

מושג זה נזכר פעמים אחדות במקרא והוא מקביל במובנו למושגים 'צדק', 'משפט' ו'ישר'. כתובים אלה מלמדים על מקורם האלוהי של ה'מישרים', וראו לדוגמא מזמור צ"ט בתהילים: "ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" (פס' ד).

תמונה: הכתובת כתובה בכתב היתדות בשפה השומרית אשר שמשה בתקופה זו לכתיבת כתובות הקדשה רשמיות. אבן ירוקה, מסופוטמיה, התקופה הבבלית הקדומה (המאה השמונה-עשרה לפני הספירה בקירוב)

לאור האמור לעיל, אין זה מפתיע למצוא את שמו של המלך ח'מורבי בכתובת הקדשה על גבי חותם גליל, מאוסף מוזיאון ארצות המקרא ירושלים, בסמיכות למושג 'מישרים': "לאל משרם (=מישרים), אדוניו, לחיי ח'מורבי, אנכי-זי-שגל נתן (חפץ זה)". בעל החותם, אנכי-זי-שגל, הקדיש אותו לאל משרם, לכבוד המלך ח'מורבי.

מעניין שבכתובת זו המושג 'מישרים' מופיע כאן כשמה של אלוהות (ככל הנראה ההתגלמות האלוהית של מושג הצדק), תופעה המוכרת מתעודות מסופוטמיות נוספות. לכאורה, מושג הצדק הועבר ממשמעותו הכללית המופשטת ונתפש כישות אלוהית עצמאית.

הנהגת צדק ומישרים הינה אחד המדדים למלכות טובה בעיני האלים ומבטיחה גמול למלך שמקיים אותה; מלכות ארוכת ימים והנצחת שמו של המלך לדורות הבאים, כפי שמציין ח'מורבי בקטע החותם את חוקיו: "אני המלך הכביר במלכים, דברי ברורים, בינתי אין כמוה, תזרח תורתי למדינה כפי מצוות שמש (אל המשפט והצדק), השופט הגדול שבשמים ובארץ, ואל יימצא איש, אשר ישיב חוקי אחור כאשר ציווה מרדוך (האל הראשי של בבל העיר), באסגילה (מקדשו של מרדוך בבבל) אשר אהבתי ייזכר שמי לטובה לעולמי עולמים". יתרה מכך, המלך הבא אחריו, אשר ישמור ויקיים את החוקים שחוקק, יזכה גם הוא לשלטון ארוך ימים: "והאריך לו שמש את ממשלתו כמוני המלך המחוקק, והנהיג את עמו במשפט צדק".

שלטון הצדק נקשר לעתים גם למפעלים נוספים של המלך, כפי שמלמדת למשל כתובת מלכותית, כתובה על גבי גליל טין דמוי חבית, של המלך סין-אידינם, מלך לרסה (עיר מדינה מרכזית בדרום מסופוטמיה) מתחילת האלף השני לפני הספירה. הכתובת מתארת את מפעל העמקת נהר החידקל שערך המלך בעירו לשם ניתוב יעיל של מימיו ולשם הבטחת אספקת מים סדירה להשקיה.

תמונה: גליל דמוי חבית נושא כתובת של סין-אידינם מלך לרסה, הכתובת כתובה בכתב היתדות השומרי, טין, לרסה, דרום מסופוטמיה, 1849 - 1843 לפנה"ס.

סין-אידינם מציג את פועלו על גבי הכתובת באופן הבא: "כאשר (האלים) אן, אנליל, ננה ואת העניקו לי שלטון נעים של צדק, אשר ארכו ימיו, בגלל חכמתי הרבה, שהגיעה לשלמות והנה מצוינת, כדי לספק מים נקיים לעירי ולארצי, כדי להלל את דרכי וכדי לפאר את גבורתי בפומבי לימים הבאים, התפללתי נמרצות לאן ולאנליל. כאשר הם קיבלו את פנייתי הנחרצת הם הטילו עלי את צוום התקיף לחפור את החידקל ולשפצו ובאמצעות כך להפיץ את שמי לימים הבאים..."

ניתן לראות כי בדומה לח'מורבי ולשלמה המלך, גם סין-אידינם מדגיש את הזיקה שבין שלטון צדק שהוענק על-ידי האלים לבין חכמה ושלטון ארוך ימים.

במצרים העתיקה נקשר מושג הצדק לסדר שכונן בבריאת העולם, שהוא גם היסוד המאזן והמשמר אותה. כמו במסופוטמיה, אף במצרים היה המלך (הפרעה) אחראי על שמירת קיומו של הסדר הקוסמי עלי אדמות.

תמונה: טבעת חותם של המלך אח'נאתן, כסף, מצרים , ימי אח'נאתן (1353 - 1335 לפנה"ס).

על טבעת חותם המוצגת במוזיאון חקוק חלק משם הכתר של אח'נאתן, הוא אמנח'ותפ הרביעי (1353 - 1335 לפני הספירה), הידוע ברפורמה הדתית שערך בתקופת שלטונו כאשר הפך את האתן - התגלמותו האלוהית של גלגל החמה, לאלוהות ראשית ויחידה במצרים: "אהובו של רע-חראח'תי (אל השמש בהתמזגו עם אל השמיים הורוס, מכונה 'השוכן בשמיים'), אשר חי על פי מא'עת  מי יתן ויחיה לנצח".

מא'עת היא האלה שגילמה את האיזון וההרמוניה הקוסמיים שכוננו עם הבריאה. בשל תפקידה של האלה בטקסי הקבורה במצרים העתיקה ובמרכזם טקס שקילת הלב [2], התפתח המושג מא'עת לעיקרון האתי והמוסרי על פיו נהגו במצרים העתיקה. עם עלייתו למלכות הצהיר המלך המצרי כי הוא המכונן את רוחה של המא'עת בשלטונו, גם אם שלטון קודמו טוב היה. בכך הכריז המלך כי הוא נוהג בדרך המובילה להרמוניה קוסמית, צדק, סדר ושלום, על-פי רצונם של האלים.

ראינו אם כן, כי השאיפה לשלטון צדק הייתה משותפת לתרבויות המרכזיות במזרח הקדום. בכל התרבויות מקור הצדק הוא אלוהי. במסופוטמיה (וגם בעולם החתי) המלך, כנציגו של האל, חוקק חוקים בגושפנקא אלוהית. בישראל לעומת זאת, מקור החוקים הוא אלוהי, ואילו מן המלך מצופה לשפוט משפט צדק לפי חוקים אלה, כמצווה ב"חוק המלך" המופיע אף הוא בפרשת 'שפטים': "והיה כשבתו (של המלך) על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים והלויים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשתם. לבלתי רום-לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל." (דברים יז, י"ח-כ').

[1] תרגום הכתובת על-פי ש. י. טשרנא.

[2] ראו גיליון 143, שבט תשס"ב, עמ' 20 - 21.